1. |
אדם נכנס לחדר
03:32
|
|||
אדם נכנס לחדר, עומדת מולו מראה
וכל מה שהוא יכול לראות זה צללים על התקרה.
הוא שייך לכל אחד, כל אחד יכול לקחת,
סיפורים מרגשים, דמעות זולות, מוגשות ישירות לצלחת.
מי שמחפש מקום לנוח (סוף העולם זה כאן)
קצב לשיפור מצב הרוח (נרוץ מהר ולא נדע לאן)
כשחווה נוגסת בתפוח (סוף העולם זה כאן)
בספרים נותנים לנו ביטוח,
חסות של השטן, תמיד הוא בא בזמן, הוא בא בדיוק בזמן
אדם צועד בעדר, בדרך אל הים
על אדמת טרשים נעים מאוד אני כולם.
מלאו ליבו בסתר, פזל אל הצדדים,
שדות פתוחים של פורנו רך, ומסכים שטוחים.
מי שמחפש מקום לנוח (סוף העולם זה כאן)
קצב לשיפור מצב הרוח (נרוץ מהר ולא נדע לאן)
כשחווה נוגסת בתפוח (סוף העולם זה כאן)
בספרים נותנים לנו ביטוח,
חסות של השטן, תמיד הוא בא בזמן, הוא בא בדיוק בזמן
מה שמצחיק שכאן, מה שנשרף מזמן,
עוד מעלה עשן, חשוך אבל נוח
מה מצחיק שכאן, מה שנשרף מזמן
עוד מעלה עשן
|
||||
2. |
שלכת
03:19
|
|||
פתאום כשבא לי לדבר
אני לא מוצא מישהו ער
מרוב שתיקות כבר לא מרגיש את השפתיים.
ואת קשורה פה לכיסא
פוחדת, מה כבר אעשה?
לאט עולות הלהבות ובינתיים..
אל תסתכלי בשעון
אין סיבה טובה ללכת.
יש חשמל באויר,
מסביבנו שלכת.
מילים גדולות יוצאות לאט
על חבל דק אני ואת
חצי עולם על אוטומט ולי זה נח
עשן מילא את הריאות
נשרפים כל הקירות
את זזה קצת פחות,
כבר לא רוצה לברוח
אל תסתכלי בשעון
אין סיבה טובה ללכת.
יש חשמל באויר,
מסביבנו שלכת.
|
||||
3. |
צעיפים ומטריות
04:26
|
|||
סולמות ונחשים, בראשם של המבקרים.
חסדים קטנים לשמור נפשם משבר.
צעיפים ומטריות, זה נובמבר או לא להיות,
ומזמן כבר לא שאלת אם אני בסדר.
מבטים ונשיקות, להרשות לעצמך לדבר פחות.
מתחת לשמיכות, חיה אחרת.
אז היום משדרים רק על חום,
היום משדרים רק על חום,
ומי אכפת לו אם עכשיו פתאום?
על קפה ועוגיות, את תאמרי לי שאת לא רוצה להיות.
פרצופים נהיים שונים כמו כריכות של ספר.
אז קדימה ולשתות, להרטיב את הגרונות,
אנשים שמושפלים ואוהבים את זה,
דצמבר בחלונות, יהיה בסדר.
אז היום משדרים רק על חום,
היום משדרים רק על חום.
ומי זה מפחד מקצת עירום?
במסיבות על החוף אני סופר ריסים.
יש פה מישהי שלוחשת לי באוזן שעיניים רטובות זה דבר מקסים.
פתאום טיפות טיפות על האף, היה כאן מישהו שברח.
יש כאן מישהו שחושב שהפתרון
הוא ללכת לאיבוד בתוך הג'ינס שלך.
אז היום משדרים רק על חום,
היום משדרים רק על חום.
ומי אכפת לו אם אני,
אוהב אותך בדמיוני?
אדחוף את זה בכח בגרון.
|
||||
4. |
במקום הכי נמוך
03:13
|
|||
ממרומי גילי, פחי נפשי, צופה על כל מה שנראה.
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
מגיע גיל שבו לכתוב שירים מרגיש כמו לגעת בעצמי מול המראה.
אני יכול לישון בשקט כשמדברים על טוב ורע,
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
הערכים שלי על השולחן עומדים שוב למכירה.
ובשתיקה הארוכה אני לא יכול שלא לתהות אם היא גמרה,
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
אני מרים ת'תחתונים ומדקלם לה כמה שורות שירה.
בקטע סוציו-אקולוגי זה עדיף להיות בשקט היא אמרה,
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
בקטע סוציומטי, כשיצאתי, טרקתי את הדלת לחדרה.
זה במקום הכי נמוך לגעת, את המקום הכי נמוך לגעת
זה במקום הכי נמוך לגעת, זה במקום הכי, זה במקום הכי...
בסוף כל יום ישנה תהום שמקדמת קבלה של החלטות,
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
אני מחובר אל החשמל אבל כבר לא ממש דולק, זה קל לראות
אצלי בראש כולם עומדים בתור צופים בכישלון,
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
אני פוזל וזאת כוונת של רובה, מי מתנדב להיות ראשון?
זה במקום הכי נמוך לגעת, את המקום הכי נמוך לגעת
זה במקום הכי נמוך לגעת, זה במקום הכי, זה במקום הכי...
גב זקוף, פטמות זקורות, היא עוד תכבוש את העולם,
(הזמן שלך נגמר לא אמרת שום דבר)
היא מאלה שכותבות את ההבטחות על פתק וזורקות לים.
ובשתיקה הארוכה אני לא יכול שלא לתהות אם זה נגמר,
אני פותח מרכאות ואז סוגר ולא אמרתי שום דבר.
|
||||
5. |
יותר ממה שמגיע לי
04:38
|
|||
אתה יותר מדי שמח בחלקך.
מרים את האף ולא מריח את השריפה.
ומה חשבת שיקרה
כשהשחר יעלה?
הדמיון שלך חולה, הזיכרון שלך מלא ומסוכן.
תמימות שורפת לך זמן, פגמים עושים לך עניין.
אתה שופט עם העיניים כל מה שיש בו אור.
אתה שופט את הגנב שגנב לך את הקור.
לא יודע איך לחזור..
ומה חשבת שיקרה
כשהשחר יעלה?
הדמיון שלך חולה, הזיכרון שלך מלא ומסוכן.
תמימות שורפת לך זמן, פגמים עושים לך עניין.
תציע לי יותר ממה שמגיע לי
רק תציע לי יותר ממה שמגיע לי.
אני לא אקח כלום, אני לא אקח דבר,
רק תציע לי יותר.
תציע לי יותר.
תמימות שורפת לך זמן, פגמים עושים לך עניין.
ילד.
|
||||
6. |
חוטים
04:10
|
|||
לפעמים את מחכה,
שתחלוף לה עוד דקה,
ורק אז תיקחי נשימה
משב קל חותך בדממה.
זה כואב לך כשנוגעים,
נשחק במחבואים,
אני אתרצה ואשכח
כשאת תשחקי מלוכלך.
הרגשתי שהפסקתי לחשוב,
הפסקתי כשהרגשתי קרוב,
משכת לי בחוטים לסחוב אותי אחרייך.
בתוכך את ישנה,
את מסגרת בלי תמונה,
תלויה על הקיר מעלי,
לאט מורידה את בגדיי.
שוב צועד בין חדרים,
מפנה מקום בראש,
ושוב זה הטעם שלך
הופך הכל מסובך.
הרגשתי שהפסקתי לחשוב,
הפסקתי כשהרגשתי קרוב,
משכת לי בחוטים לסחוב אותי אחרייך.
מתישהו הוא יבין שזה נגמר,
הגוף הזה הוא אשליה,
שמישהו יגיד לו שזה לא הסוף,
היא תעלם כלא הייתה.
|
||||
7. |
תני לי את הכל
04:07
|
|||
אני מאמין בכאב הזה, בלחלץ עצמות.
נחשים מדברים אליי, כשהעיניים עצומות.
החיילים שוב חותרים תחתיי, מלחשים, מתרבים.
להניח ראשי על הכר, סוף תקופת השיכר,
מול ספק שהכה שורשים.
עכשיו זה זמן לבהות בדלת, ולחכות שתפתח
עכשיו זה לבנים ומלט, מגדל בבל רק לי ולך.
תשברי אותי, אצלי אין חופש בחלון שלי.
אז תני לי את הכל, תני לי את הכל,
תני לי את הקול.
תקרעי את הגרון שלך, בשבילי.
ואם ניפול , ניפול על כר קטיפה גדול,
אין גבול למה שבן אדם יכול לסבול.
רצונות כתמרות עשן, זאת תקופה של רעב.
הרי לא זאת המנגינה, שחמדתי לשווא.
ונפילה ממרומי כבודי, זה סתם מכות יבשות.
לקחת רגליי למקום בו המלך עירום
ומולך על עיוורים וזונות.
כי עכשיו זה זמן לבהות בדלת, ולחכות רק למעט
עכשיו כחול הופך לתכלת, מגדל בבל נשרף לאט לאט.
תשברי אותי, אצלי אין חופש בחלון שלי.
אז תני לי את הכל, תני לי את הכל,
תני לי את הקול.
תקרעי את הגרון שלך, בשבילי.
|
||||
8. |
להלחין אותך
03:05
|
|||
ואני מודה לך על הצער שמוליד את המילים,
את בור ללא תחתית של קצב וצלילים חסרי חיים.
את כאב בין האוזניים, מטפטף דרך האף,
חתיכות מהמח שלי בשלולית ליד הדף.
וזה נשאר על הידיים כמו סמרטוט מלוכלך.
ככה זה מרגיש לי להלחין אותך.
אותך אני יוצר כל לילה בין ארבע קירות,
מזבל שהחמיץ בלב, פחים וחלודות,
אני אמן בלייצר שטויות,
אלוף בלמצות שאריות.
אז בואי נוותר על הנרות,
בואי ונלבש התחפושות,
תשארי ותדרכי עליי במגפיים,
אני אקשור לך את הידיים,
לא צריך גם יין כי...
אותך אני מזמין כל לילה מקטלוג בשר,
עם חיוך של בן אדם עייף שכבר אין לו מה לומר,
את מגיעה בלי הוראות, קצת מפורקת אך מובנת מאליו.
תאריך תפוגה כתוב לך על הגב.
את מזיעה כי את יודעת שעכשיו את שלי,
ולפחות כמה שעות, אנחנו שני בהונות על רגל,
כמו ספינה שאין לה דגל
שני משוררים שלא רוצים קהל אבל רוצים קצת עבודה.
אז תודה על הצער שמוליד את המילים,
את בור ללא תחתית של קצב וצלילים חסרי חיים.
את כאב בין האוזניים, מטפטף דרך האף,
חתיכות מהמח שלי בשלולית ליד הדף.
וזה נשאר על הידיים כמו סמרטוט מלוכלך.
ככה זה מרגיש לי להלחין אותך.
|
||||
9. |
נשימות
04:40
|
|||
משהו נגמר פה, התפזר כמו עשן ברחובות.
ונכנס עם אוויר אל הריאות.
להבין זאת רק ההתחלה, שלבד זאת סתם מילה,
הולך לישון בידיים שלה.
לחלום תמיד אפשר, פתאום נהיה קר,
אל תזיז את השפתיים שלך.
החדר מלא נשימות, נעלמות
לאן?
ואם אתה חושב שאתה עצוב מספיק,
אז גם אתה מוזמן לבוא לכאן.
מישהו עזב פה, מחכה שוב לאחר,
קצת קשה לי לשחזר, רק עכשיו מחקתי.
הילד לכוד לו בפינה, משבר של אמונה,
מכבה את האור לפני השינה.
עוצם את העיניים, פורש את הכנפיים,
זה עולה לי נשימה אחת ועוד אחת, אנחנו שניים.
איך שלא תראי את זה כולנו מכורים אל השמיים,
זאת התמונה שאני מחזיק,
זה הרעש באוזניים שאף פעם לא מפסיק.
החדר מלא נשימות, נעלמות, לאן?
ואם אתה חושב שאתה נואש מספיקף
בוא תצייר איתי באדים של החלונות.
|
||||
10. |
זאב
02:36
|
|||
אנחנו צריכים שקט, לשמוע כשהזאב יבוא.
להתרגל לחושך, עיניים אדומות בחלונות,
זה לא ניצוץ שמלווה הביתה.
חיכינו עד הערב,
נמלים קטנות אוכלות פצעים פתוחים.
שוטטנו כל הלילה, הייתי סמכותי אבל מבין,
מלאכותי רק בקצוות,
צפונה שתי דקות מכאן אולי נמצא חמלה.
יצרנו סוג של קסם, שוכבים בתוך עפר בבוקר שאחרי.
חורים בנעליים, בתוך צמחים סבוכים אנחנו שני עטלפים,
עיוורים אבל עפים, כתמים שקופים על דף לבן,
לא משתנים לעולם.
לא משתנים לעולם.
|
Streaming and Download help
If you like כלבי פבלוב, you may also like:
Bandcamp Daily your guide to the world of Bandcamp